הטלית



"והטלית יפרוש כנפיו עליהם ויצילם"

הטלית היא "תשמיש מצווה" ומשמשת לקיום מצוות ציצית, אשר מהווה תזכורת יום יומית לחובתו של כל אדם לקיים את מצוות ה':


דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת: וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ, וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהֹוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם )במדבר טו)

טעמה של המצווה הוא כאמור לסייע לאדם לזכור את מצוות ה', וההתעטפות בטלית מבודדת את המתפלל מקולות ומראות העולם החיצוני ומסייעת לו להתמקד בתפילתו. גם פתיל התכלת בציצית, שהיה צבע נדיר ויקר במיוחד, נועד לפי חז"ל לעורר מחשבות טהורות: "ר' מאיר אומר מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין מפני שהתכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכיסא הכבוד" (מנחות ד)

הטלית כסמל לאומי
מקורותיו של דגל ישראל שאובים משני אלמנטים היסטוריים המדגישים קשר בל יינתק: הטלית כסמל המסורתי של העם היהודי, וסמל ה"מגן דוד" המלווה את המסורת היהודית משחר קיומה.

לקראת הקונגרס הציוני הראשון בבאזל (1897) עלתה השאלה החשובה של בחירת דגל לתנועה הציונית. הרצל הציע דגל לבן ועליו שבעה כוכבי זהב, אך למנהיג הציוני דוד וולפסון היה רעיון אחר:

"הרי יש לנו דגל. לבן כחול. הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו - טלית זו היא סמלנו. נוציא נא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים.הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. וכך בא לעולם דגלנו הלאומי."

עם זאת, יש לציין כי הרעיון של דגל כחול-לבן המבוסס על הטלית עלה גם לפני וולפסון. ישראל בלקינד, מראשוני ביל"ו, הניף בשנת 1885, לרגל חגיגות שלוש השנים לייסוד ראשון לציון, דגל דומה ("יריעת אריג לבנה: שתיים-שתיים רצועות של תכלת משני קצותיה דוגמת הטלית שלנו ומגן דוד של תכלת באמצע"), ודגל נוסף הונף בנס ציונה בשנת 1891.